80 הרצאות חדשניות בכנס השנתי של האגודה ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במכללת אחוה

מאת גאי שרון ודאיינה בלכר, סטודנטים במסלול למזרח תיכון באוניברסיטת רייכמן ומתנדבים-מתמחים באילמ"א

הכנס השנתי של האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון ואסלאם (אילמ"א) לשנת 2025 נערך השנה בפעם ה-48, והתקיים במכללה האקדמית אחוה. הכנס הפגיש עשרות רבות של חוקרות וחוקרים ממוסדות אקדמיים שונים ומתחומי ידע מגוונים, לדיון עשיר בסוגיות עכשוויות והיסטוריות במרחב המזרח-תיכוני והאסלאמי. הכנס הורכב מארבעה סבבים שבכל אחד מהם היו שישה פאנלים (בהם כ-80 הרצאות).

הנושאים שנדונו בכנס נעו בין העבר הרחוק להווה: זהויות קולקטיביות במזרח התיכון, תהליכי חילון ומודרניזציה, יחסי מגדר במערכות משפט דתיות, השפעות סביבתיות על תנועות אסלאמיות, מחאה בספרות הערבית המודרנית, גיאופוליטיקה עכשווית של ישראל מול האזור ועוד.

כמי שהשתתפו כסטודנטים בכנס אנו מעידים שההרצאות היו מרתקות ביותר. למדנו רבות מהפאנל בנושא "זהויות מתהוות ולאומיות מאותגרות במזרח התיכון" בו ארבע דוקטורנטיות הציגו את ממצאי המחקר שלהן בנושאים הבאים: הכדורגל בסעודיה ואיראן במבט השוואתי, היחסים המיוחדים בין קזחסטן – מדינה מוסלמית סונית חילונית במרכז אסיה, לבין אזרבייג'ן – מדינה מוסלמית שיעית חילונית באזור הקווקז, התנגדות השיעית לחיזבאללה בתוך לבנון ובנשים השופטות במערכת המשפט הדתית באיראן בהשוואה למערכת המשפט בבתי הדין הרבניים בישראל.

פאנל נוסף בו השתתפנו ולמדנו רבות עסק ב"עיצוב השיח והזהות בתנועות אסלאמיסטיות" ובו הרצאות על תפיסת הדמוקרטיה וזכויות האדם בקרב האחים המוסלמים לאחר ההפיכה במצרים ביולי 2013, בולי החמאס ככלי תעמולה, ויצירת מודל מבוסס AI לאיתור וניטור קהילות סלפיות וירטואליות בבריטניה כמקרה מבחן. הרצאה זו, אשר הועברה על ידי ד"ר אלי אלשייך מאוניברסיטת בר אילן, בלטה בחדשנותה. במהלך ההרצאה ד"ר אלשייך הציג מודל מבוסס בינה מלאכותית לזיהוי וניטור של קהילות סלפיות וירטואליות בטוויטר. אלשייך פיתח כלי המבחין בין כתיבה סלפית לכתיבה אסלאמית כללית, ודרכו בחן את השיח הסלפי הלא-מיליטנטי בהקשרים של אינטגרציה, אזרחות, עמדות כלפי מוסדות המדינה ועוד.

לא פחות מרתק היה פאנל בנושא "על מרדנות וערים מושחתות: התנגדות ושבירת מוסכמות בספרות הערבית המודרנית", בהובלת ד"ר הילה פלד-שפירא מאוניברסיטת אריאל ואוניברסיטת בר-אילן. בפאנל זה, פרופ' בסיליוס בוארדי ניתח את התפתחות השירה הפלסטינית בישראל, שהפכה ממחאה ישירה לביטוי מורכב של זהויות תרבותיות ומגדריות, תוך התמודדות עם תמורות גלובליות ומקומיות. פרידה אלקרינאוי הציגה בערבית את התיאור הדיסטופי של אלג'יר ברומן מולדת מזכוכית מאת יאסמינה צאלח, המשקף את התפוררות החברה האלג'יראית במלחמת האזרחים כביקורת על שחיתות ואלימות. שרון שטרית ששון בחנה קולות נשיים חתרניים בספרות של סופרות ממצרים, אלג'יריה וסוריה, תוך שימוש במושג "האחות של שייקספיר" של וירג'יניה וולף כדי להדגיש את מאבקן להגשמה עצמית במסגרות פטריארכליות. ד"ר רונן זיידל דן בכתיבה החתרנית של הסופר העיראקי טהא חאמד אלשביב תחת משטר צדאם חוסיין, שהשתמש בטכניקות ספרותיות עדינות כדי לבקר את הדיקטטורה.

פאנל נוסף שהרשים אותנו עסק בהיסטוריה סביבתית של קרן אפריקה, בהובלת ד"ר חיים קורן מאוניברסיטת רייכמן. אירית בק בחנה את תפקידם של ארגונים אזוריים כמו רשות הפיתוח הבין-ממשלתית והאיחוד האפריקאי בהתמודדות עם משברים סביבתיים ופוליטיים משולבים באתיופיה ובסודאן, תוך הצעת פתרונות למשברי רעב ועקירה המוחמרים על ידי שינויי אקלים. אבישי בן-דרור הציג את כתביו של המהפכן האריתראי עות'מאן צאלח סבי, שקשר בין הנופים הטבעיים והאנושיים של אריתראה לזהות לאומית כחלק מאגן הים האדום. מתן דניאל ניתח כיצד בצורות השפיעו על פעילות ארגון הטרור אל-שבאב בסומליה, תוך ניצול משברים סביבתיים לערעור הממשל המרכזי, לצד התאמות אסטרטגיות כמו תיקון תשתיות מים כדי לשמר תמיכה ציבורית.

פאנל מרכזי נוסף, התמקד בישראל בסביבה משתנה לאחר הסכמי אברהם ומלחמת ה-7 באוקטובר. פרופ' אלי פודה טען כי למרות חששות ראשוניים, אף הסכם נורמליזציה לא בוטל, וישראל עומדת בפני הזדמנויות לחזק קשרים עם מדינות סוניות מתונות, אם כי הסוגיה הפלסטינית ממשיכה להוות מכשול. ד"ר גליה לינדשטראוס ניתחה את השפעתה הגוברת של טורקיה בסוריה שלאחר נפילת אסד, ואת שאיפותיה להפוך לצומת כלכלית ופוליטית בין המפרץ לאירופה. פרופ' און וינקלר הציע להגדיר מחדש את "ביטחון לאומי" כ"ביטחון הלאום", תוך הדגשת הקשר בין זהות, ריבונות והגנה במדיניות הישראלית.

פאנל נוסף שבלט בעינינו היה בנושא "היסטוריה עות'מאנית". פרופ' יובל בן-בסט ניתח את תיעוד המושבות היהודיות במפקד העות'מאני של 1905, תוך הצגת תובנות על הדינמיקה הדמוגרפית של התקופה. פרופ' אבנר וישניצר בחן את תפקיד הדמיון בפרקטיקות צופיות בקטאשיות, והראה כיצד מסורות רוחניות עיצבו את התרבות העות'מאנית.

פאנל מרתק נוסף, עסק בנרטיבים קוראניים והקשרם לסיפורים תנ"כיים. ד"ר זהר הדרומי-אלוש בחנה הדים עבריים בקוראן, תוך ניתוח השפעות לשוניות על הטקסט האסלאמי. ד"ר יולנדה יבור התמקדה באתוס האסלאמי בסיפור הגר וישמעאל, והדגישה את משמעותו התרבותית והדתית. סאלח עבוד ניתח את התיאור הרב-ממדי של עלי בן אבי טאלב בהיסטוריוגרפיה המוסלמית הקדומה, תוך הצגת מורכבות דמותו כמנהיג וכסמל.

פאנל נוסף, התמקד בחיי יהודים בעולם האסלאם. דותן ארד בחן מעברים לשוניים בקהילות יהודיות בתקופה הממלוכית, והראה כיצד שינויים אלו שיקפו תמורות תרבותיות. אלינער ברקת ניתחה דינמיקות בין רבנים לקראים בירושלים הפאטמית, תוך הדגשת המתחים והשיתופי פעולה ביניהם. אלימלך וסטרייך דן בזכויות נישואין של נשים במשפט העברי במרוקו, וחשף את האופן שבו מסורות משפטיות התאימו עצמן למציאות חברתית משתנה.

פאנל משמעותי נוסף, "הבדווים בישראל ובמרחב", הוקדש לזכרו של ד"ר יצחק (קלינטון) ביילי, חוקר מוביל של התרבות הבדווית בסיני ובנגב, והונחה על ידי פרופ' מוחמד סואעד מהמכללה האקדמית גליל מערבי. המושב כלל ארבע הרצאות שדנו בהיבטים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים של החברה הבדווית בארץ ישראל ובמזרח התיכון. פרופ' יואב אלון מאוניברסיטת תל אביב בחן את השבטיות הפלסטינית בירדן, תוך ניתוח ספרות שבטית שמשקפת את הוויכוח על מקומם של פלסטינים בלאומיות הירדנית, ומדגיש כיצד פלסטינים משתמשים בספרות זו כדי לתבוע הכרה בזהותם השבטית והלאומית. פרופ' מוחמד סואעד דן ביחסים בין הבדווים לשלטונות העות'מאניים בארץ ישראל בסוף התקופה העות'מאנית, תוך בחינת רפורמות כמו חוק הקרקעות ופיתוח תשתיות שהשפיעו על כוחם הכלכלי והפוליטי של הבדווים. אלי עצמון, חוקר עצמאי ויועץ לרשויות מקומיות בדוויות בנגב, ניתח את האתגרים של הבדווים בנגב, תוך השוואת המלצות ועדת גולדברג (2007) לתוכנית "המיקודים" של השר שקלי, והדגיש את המחלוקות סביב בעלות על קרקע ואת מדיניות האכיפה והריסת בתים. ד"ר איריס פרוכטר-רונן ממכללת אורנים התמקדה בשירה נבטית במדינות המפרץ, תוך בחינת תפקידה ככלי לבניית זהות לאומית ושימור מורשת תרבותית במסגרת "קיימות תרבותית", לצד מגבלותיה כביטוי ביקורתי במסגרות פוליטיות מסורתיות.

בשנה מורכבת זו הכנס השנתי של אילמ"א עסק גם באירועים האחרונים באזורנו כגון המלחמה הקשה אשר פוקדת את המדינה. הפאנל הבא שנרחיב עליו בחן את השפעתם של חלק מאירועי המלחמה על השינויים הגיאופוליטיים במזרח התיכון, תוך ניתוח של המערכה בצפון נגד חיזבאללה והניסיון להבין איך תוך שלושה חודשים בלבד נחלש דרמטית אחד מארגוני הטרור האכזריים שידעה מדינת ישראל. הפאנל הורכב מארבעה מרצים, פרופסור משה מעוז מהאוניברסיטה העברית בירושלים, איתן ישי מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומכון מיתווים, ד"ר יוגב אלבז ממרכז משה דיין ואוניברסיטת תל אביב, וד"ר עידו יעל ממרכז משה דיין ואוניברסיטת תל אביב.

ההרצה הראשונה אותה העביר ד"ר יוגב אלבז התמקדה במשבר ביחסי ישראל–חיזבאללה בשנים 2013–2024. ההרצאה נפתחה בתיאור רגע מכונן בספטמבר 2024, מבצע "סדר חדש" בו חיל האוויר תקף ברובע הדאחייה בביירות את המפקדה של חיזבאללה בפעולה שגרמה למותו של מזכ"ל הארגון חסן נצראללה, וגרר תגובת שרשרת דרמטית בזירה הצבאית והאזורית. אלבז תיאר כיצד התפשטות הכאוס, ההסתלקות הפתאומית של מנהיג חיזבאללה והפלישה הישראלית לשטח לבנון – טרפו את כללי המשחק. באמצעות ניתוח היסטורי ופוליטי, בחן אלבז את התמורות שחלו בגישת חיזבאללה כלפי ישראל, ואת הסיבות שהובילו לשימור הסטטוס-קוו מול ישראל במשך למעלה מעשור. עוד הוא הצביע על הגורמים שתרמו לשבר: התחזקות הזרם הדתי הרדיקלי, דילמות פנימיות בלבנון, והמעורבות האיראנית שמעליה מרחפת חתרנות אזורית. ההרצאה הציעה גם מבט לעתיד, תוך שאלה פתוחה: האם אנו עומדים בפני עידן חדש של עימות ישיר, או שמא מדובר בהתלקחות רגעית שתחלוף?

ההרצאה השנייה אותה העביר איתן ישי עסקה גם היא בזירה הלבנונית והיוותה מעין המשך להרצאתו של ד"ר אלבז בנושא חיזבאללה והאירועים האחרונים במלחמה, אך כאן הייתה התמקדות בניתוח האידיאולוגי ־ זהותי של חיזבאללה – מהשבר בין התנועה השיעית הלאומית דתית לבין השאיפות המיליטריסטיות של ארגון ג'יהאדיסטי – פרוקסי איראני. נוכח אירועי המלחמה הנוכחית, הרצאה זו עסקה בשאלה: כיצד הארגון, שבעבר ייצג תנועה שיעית דתית עם שורשים לאומיים, ניצב כיום בקרע פנימי עמוק בין אידיאולוגיה אותנטית להתמסרות מוחלטת לאינטרסים האזוריים של איראן. באמצעות כלים תיאורטיים של מישל פוקו על שליטה ודיכוי, הציג ישי את חיזבאללה כנתון במתח בין נאמנות דתית – חברתית לקהילות השיעיות בלבנון לבין תפקודו הדה – ריבוני כשליח ג'יהאדיסטי בזירה האזורית. ההרצאה הדגישה כי המשבר הנוכחי אינו רק צבאי, אלא רעיוני וערכי, ועשוי להכתיב את עתיד הארגון ויכולתו לשמר לגיטימציה בלבנון ובקרב הציבור השיעי.

לאחר ששמענו את חלקו הראשון של פאנל זה בנושא ישראל – חיזבאללה במהלך המלחמה הנוכחית, שתי ההרצאות הבאות עסקו גם הן באירועים אחרונים אשר פקדו את אזורנו אך הפעם בשכנה סוריה. ההרצאה השלישית של פרופסור משה מעוז סיפקה הסבר מעניין על מאבקם של "האחים המוסלמים" במשטר הבעת' הסורי, בהשוואה לארגון הסוני הרדיקלי היאת תחריר א-שאם, שפעל באופן עצמאי נגד המשטר בשנים האחרונות. מעוז בחן את גל המרידות שהחלו בשנות השישים – ועד לניסיונות להפיל את שלטון הבעת' גם בשנת 2024, תוך שימת דגש על הדמיון והשוני בין שתי התנועות: הן מבחינה אידיאולוגית והן ברמה הטקטית והחברתית. ההרצאה הציעה פרספקטיבה היסטורית על הקשרים בין תנועות סוניות אופוזיציוניות למשטר הסורי, והשלכות אפשריות עבור מדינות האזור, כולל ישראל, במקרה של קריסת המשטר בדמשק.

ההרצאה החותמת בפאנל ניתנה על ידי ד"ר עידו יהל שהתמקד במאבק על דמותה העתידית של סוריה לאחר שלטון אסד. יהל בחן את הכוחות השונים המתמודדים על ההגמוניה בסוריה – כולל קבוצות אסלאמיסטיות, כורדים, בדלנים, דרוזים ואפילו פלגים סוניים חילוניים. תוך ניתוח של האינטרסים של כל צד, הוא טען כי תוצאות ההפיכה אינן טמונות רק בשאלה מי יחליף את המשטר בדמשק – אלא גם בשאלה איזו סוריה תיווצר: סוריה ריכוזית תחת שלטון ג'יהאדיסטי, או שמא פדרציה חלשה ומבוזרת שתשפיע על מבנה האזור כולו. יהל הדגיש את השפעתה של ישראל על המאזן החדש, ואת הצורך בהיערכות אסטרטגית נוכח תרחיש של קריסת המשטר הקיים ועליית גורמים עוינים סמוך לגבולה הצפוני.

הפאנל כולו הציע מבט רחב, רווי רבדים, על השינויים הדרמטיים בגבול הצפוני של ישראל בעשור האחרון – תוך שילוב בין ניתוח צבאי – אסטרטגי לבין עיסוק בזהות, אידיאולוגיה, דת ופוליטיקה אזורית. ארבעת המרצים בחנו כיצד קריסת דמויות שלטון, כמו חסן נסראללה ובשאר אל-אסד, עלולה להוביל לשינויים מרחיקי לכת במבנה הארגוני והחברתי של חיזבאללה וסוריה כאחת. מניתוח המאבק בתוך חיזבאללה בין ייעודו ההתנגדותי לזהותו השיעית, דרך השוואות היסטוריות בין ארגוני אופוזיציה אסלאמיים בסוריה, ועד לתרחישים של קריסת המשטר והתהוות גושים אתניים – הפאנל הדגיש את העמימות והסכנות שבמצב הנוכחי, אך גם את ההזדמנויות לפעולה מדינית מחושבת.

במהלך הכנס התקיים טקס מרגש באודיטוריום המרכזי, במעמד סגן נשיאת המכללה האקדמית אחוה ונשיא אילמא פרופ' יצחק רייטר. לאחר דברי פתיחה, נערך טקס הענקת אותות יקירי אילמא לפרופ' שרה סבירי, פרופ' בנימין אברהמוב ופרופ' אשר ססר, וכן הוענק אות מיוחד לפרופ' יוסף דנה על תרומתו לקידום הנחלת השפה הערבית. נוסף על כך הוענק אות מיוחד על ידי הוועד המנהל לאיתן ישי שניהל את האגודה באופן מופתי במהלך חמש השנים האחרונות. לבסוף, הוענקו פרסי אילמא לעבודות מ"א ודוקטורט מצטיינות. המושב נחתם על ידי הצגת ההתפתחויות האחרונות בכתב העת האקדמי "המזרח החדש", מפי העורך-שותף פרופ' גד גילבר

הכנס שיקף את רוח ההתחדשות והעומק האקדמי של תחום לימודי המזרח התיכון בישראל, והבליט את תרומתם של חוקרות וחוקרים צעירים וותיקים כאחד להבנת המרחב בו אנו חיים.

יום הכנס נחתם בתחושת סיפוק והשראה. לאורך כל היום נשמעו קולות מגוונים, נשזרו רעיונות מעולמות מחקר שונים ונפרסו תובנות מעמיקות על ההווה והעבר של המזרח התיכון. אנו מבקשים להודות לפרופ׳ יצחק רייטר, נשיא אילמ"א ולחברי הוועד המנהל של האגודה המורכב מנציגי כלל המוסדות השותפים באילמ"א, על פועלם לקידום הפעילות של קהילת חוקרי האסלאם, הערבית והמזרח התיכון, ולמכללת אחוה, על האירוח המכובד ועל הארגון המופתי. תודה מיוחדת מוקדשת לכל המרצות והמרצים – על הרצאות מעוררות מחשבה, על רוח הסקרנות ועל המחויבות לדיון ציבורי מושכל. כנס אילמ"א ה-48 היה לא רק חגיגה אקדמית, אלא גם עדות חיה לחשיבותו המתמשכת של חקר האזור בשעה מורכבת זו.