קיים חשש של ממש, שלימודי השפה הערבית בחטיבות העליונות בבתי הספר העבריים ברמות של 3 – 5 יחידות ייכחדו! הוספתי לכותרת מילת שאלה וסימן שאלה, כיוון שהחשש לעיל מבוסס על התרשמות מן המצב במספר בתי ספר, המוכרים לכותב, ומשיחות עם מורים עמיתים, ולא על מחקר מקצועי. לפני מספר שנים כתבתי על מצבם העגום של לימודי הערבית, והכתרתי את הכתוב בכותרת:“בבתי ספר רבים הוראת השפה הערבית היא בעיה ולא מקצוע לימוד – עת לשנות את מתכונת הוראת הערבית“. במאמר העליתי גם הצעות לשיפור. משרד החינוך, כולל, לשכת שרת החינוך דאז, העבירו התיחסויות פורמאליות, ולא עניניות. מאז המצב לא השתפר, ואולי אף הורע.
הסיבה המרכזית לחשש שלעיל היא, העדפתם של תלמידי התיכון ללמוד מקצועות אחרים, וכן –ההסתיגות מכל “מה שהוא ערבי”. ההסתיגות מללמוד ערבית מתחילה כבר בחטיבת הביניים, והיא מקבלת, לעיתים, ביטויים בוטים וגזעניים מצד תלמידים, הלומדים ערבית שלא מרצונם.
תלמידים מגיעים לכיתה י’ כשרמתם בערבית נמוכה מאוד, בהשוואה לנדרש בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. הסיבה לכך נעוצה ברמת ההוראה/לימוד הנמוכה בחלק ניכר מחטיבות הביניים. אל כיתות י’ מגיעים תלמידים שלרבים מהם אין כל ידע בשפה, למרות “שלמדו” במשך 3 שנים. (לא יודעים עדיין את אותיות ה – א”ב, יודעים לצייר את האותיות, אך לא מסוגלים לקרוא כלל וכד’). ישנן כיתות י’ כה הטרוגניות, שלא ניתן, כמעט, להתקדם בהן בהוראת השפה. כתחליף, לצד הכיתות הלומדות ערבית, יש כיתה שלומדים בה, כביכול, “ערבית מדוברת” או “אסלאם”. אלו, ברב המקרים, שמות כיסוי לכיתות בהם לומדים תלמידים שקיבלו פטור מלימוד ערבית, או שהצליחו לשכנע את מוריהם להעבירם לכיתה כזו. לימוד זה נעשה ללא תוכנית מאושרת, וכל מורה/ביביסיטר עושה כאן כרצונו. (לא מדובר בתוכנית הקרויה “תרבות הערבים והאסלאם”, הנלמדת לבגרות). שעות מבוזבזות אלה הן מתוך השעות המיועדות ללימוד ערבית.
למצב הקשה בלאו הכי, נוסף לעיתים הזלזול במקצוע מצד הנהלות ועמיתים. כל מנהלי/ות בתי הספר התיכוניים עמם שוחחתי מצהירים על חשיבות לימוד השפה הערבית במדינה, המצויה בלב המזרח התיכון, אך, בפועל, רבים מהם היו מעדיפים “שהצרה הזו” תילמד בבית ספר אחר, ויש המבטלים, כליל, את לימוד הערבית, כבר, בכיתה י’. אחד הביטויים לזילזול הוא הדרישה, הגלויה או המרומזת של מנהלים, ממורים המלמדים בכיתה י’, לדאוג לכך שכל התלמידים יקבלו ציון עובר, גם אם מדובר בהגשת עבודות….בעברית. מכה נוספת ניחתה לאחרונה על לימודי הערבית בכיתות י”א – י”ב, עם הכללת מקצוע הערבית בין המקצועות שערך “הבונוס” שלהם בבגרות הופחת.
ניתן היה לצפות,שלפחות, צה”ל יהיה מעוניין בקידום הוראת הערבית ולימודה (המוטיבציה העיקרית ללמוד ערבית היא הרצון לשרת במודיעין). בפועל תרומתו של צה”ל לכך חסרת ערך, כמעט. פעילות טל”מ (יחידה הפועלת ל – “טיפוח לימודי מזרחנות”) תורמת לאיתור לומדי הערבית ויצירת קשר עימם לקראת גיוס, אך לא לשיפור ההוראה והלימוד. כנראה, שהקורסים לערבית שמעביר צה”ל עונים על צרכי הצבא.
סיום לימודי הערבית בכיתה י’, ברמה של יחידת לימוד אחת, ללא המשך, הוא, ברב המקרים, חסר כל ערך, ומה שנותר ממנו אצל תלמידים רבים הוא זיכרון שלילי. האמור לעיל מסביר את הקושי לקבץ מספר מספיק של תלמידים, שיצדיקו פתיחת מגמה לערבית בכיתות י”א – י”ב. מידי שנה ישנם בבתי ספר מסוימים תלמידים הרוצים להמשיך וללמוד ערבית, אך נותרים מאוכזבים ומתוסכלים מאי- פתיחת מגמה כזו. (ישנם מנהלים הפותחים מגמת ערבית “בכל מחיר”, אך הם מעטים).
אי לכך, הגיעה העת שגם נושא לימוד הערבית יעלה לדיון ציבורי, שבעקבותיו יוחלט על מעמד לימוד השפה “לחסד או לשבט”, ובהתאם – יתקבלו החלטות מחייבות את מנהלי בתי-הספר.(לדוגמה, הקמת קבוצות לימוד מבתי ספר שכנים).
השארת המצב הנוכחי תביא לחיסול לימודי הערבית בהדרגה, במקביל לפרישתם של מורים ותיקים, והימנעות צעירים מלהתמחות בהוראת השפה!