ב-2007 יצא לאקרנים הסרט “קפטן אבו ראיד” סרטו הראשון של הבמאי הירדני אמין מטאלקה המתגורר בארה”ב שנים רבות. סרט זה נחשב לסרט הירדני הראשון באורך מלא שצולם כולו על אדמת ירדן ועל כן נחשב גם לחלוץ תעשיית הקולנוע הירדני.
בעקבותיו יצאו לאקרנים סרטים ירדנים נוספים, רובם קצרים אשר קיבלו סיוע מהמועצה המלכותית לקולנוע ( RFC=Royal Film Commission ) שהוקמה ב-2003 ביוזמת עלי אחיו למחצה של המלך עבדאללה ואשתו רים. מועצה זו שמה לה למטרה לקדם תעשיית קולנוע ירדנית מקומית, לסייע כספית בהפקתם של סרטים ירדניים מקוריים ולסייע במימון סרטים זרים המצולמים על אדמת הממלכה ההאשמית. “אחת המטרות העיקריות של הסרט היא לחשוף לציבור את ירדן ואת תרבותה”, אומר ג’ורג’ דייוויד, מנהל שירותי ההפקה במועצה. “הסרט הזה וסרטים אחרים שיופקו בשנתיים הבאות ימלאו תפקיד מכריע בעיצוב דרכה של תעשיית הסרטים הירדנית”.
העלילה: אבו-ראיד, אותו מגלם השחקן הבריטי ממוצא ירדני נדים סואלחה, הוא עובד ניקיון בנמל התעופה של עמאן. בודד ומתוסכל, נראה שחלומו לטייל ברחבי העולם רחוק מלהתגשם
יום אחד מוצא אבו-ראיד כובע טייס בפח הזבל. הוא חובש אותו ויוצא לדרכו הביתה. ילד קטן מבחין בו ורץ לספר לחבריו בהתלהבות. בבוקר למחרת, מתעורר אבו-ראיד לדפיקות על דלתו. קבוצת ילדים נרגשים חוקרת אותו על מסעותיו בעולם. אבו-ראיד, שאינו רוצה לאכזבם, מתחזה לטייס ומספר להם סיפורים מארצות רחוקות.
חברות אמיצה נרקמת בין אבו-ראיד לילדי השכונה בה הוא מתגורר. אלא שמוראד – איש זועם וממורמר, אינו מרוצה מתקוות השווא שמנחיל אבו-ראיד בילדים ויוצא לחשוף את זהותו האמיתית. במקביל מתיידד אבו-ראיד עם טייסת צעירה ושאפתנית בשם נור ( אותה מגלמת מגישת הטלויזיה הפופולרית רנא סולטאן.) נור בת למשפחה אמידה ביותר הינה רווקה בשנות השלושים בחייה ועובדה זו מביאה את כל משפחתה ומכריה לנסות ולמצוא לה שידוך. דרך החברות שלה עם אבו ראיד אנו למדים על הקשיים איתם צריכה להתמודד אישה בעמאן של שנות האלפיים.
סרטו של מטאלקה זכה לסיקור נרחב בעיתונות הירדנית, ואת הקרנת הבכורה שלו בעמאן בפברואר 2009 כיבדה בנוכחותה המלכה ראניה. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס ואחר כך הוקרן בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, גרף את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בדובאי ונמכר להפצה במדינות שונות, ובהן גרמניה, אוסטריה, ספרד, בלגיה, טייוואן, איחוד האמירויות, לבנון, כוויית וגם ישראל.
הגיבורה הבלתי מעורערת של “קפטן אבו ראיד” היא העיר עמאן. אבו ראיד אמנם מתגורר בדירה צנועה, אך מן המרפסת שלה נשקף נוף מרהיב של העיר. לאורך הסרט זוכים הצופים להציץ בשכונות עשירות של העיר ולבקר בשכונות העוני שלה, להכיר את נמל התעופה שלה ולצאת לסיור ברחובותיה. הדגל הירדני שמתנופף בסצינת הסיום של הסרט אל מול נופי העיר יוצר את התחושה שמטאלקה ידע כי סרטו עומד להיות ציון דרך היסטורי בתעשיית הסרטים הירדנית ורצה לחגוג זאת על המסך.
“כשצילמנו את הסרט בהחלט הרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה, שקיבלנו הזדמנות יוצאת דופן לעשות את הסרט הירדני הראשון זה 50 שנה”, אומר מטאלקה. “אבל מה שהיה לי חשוב יותר כשצילמתי את עמאן היה העובדה שמעולם לא נעשה סרט באורך מלא על העיר. עד עכשיו, סרטים זרים שצולמו בירדן הציגו בדרך כלל את חלקה המדברי של המדינה. עמאן אף פעם לא כיכבה בסרט באורך מלא,
ולכן היה חשוב לי להציג את הנופים שלה ולחשוף את הרבדים השונים שלה – את בני המעמדות החברתיים השונים, את העשירים ואת העניים, את צדה המזרחי ואת צדה המערבי”.
הסרט הינו חלוצי גם בכל הקשור לתכניו: הוא עוסק בנושא הכאוב של אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים בחברה הערבית. לאור העובדה כי הנתונים המצביעים על אלימות נגד נשים בירדן הינם קשים ביותר ( למשל, האו”ם דיווח על רצח 40 נשים על רקע “חילול כבוד המשפחה” בשנת 2008 בלבד). הסרט מאיר נושא שהיה עד כה חבוי ולא מסוקר, בודאי לא בקולנוע הערבי.
גם הפליטים הפלסטיניים בירדן המהווים רוב דמוגרפי (לפחות 65% מתושבי ירדן) היו עד כה בבחינת “בלתי נראים” בקולנוע המזרח-תיכוני. זו הפעם הראשונה בה קהילה זו זוכה לחשיפה קולנועית והבמאי מטאלקה מספר: “כל הילדים שמשחקים בסרט באו ממחנות פליטים פלשתיניים בירדן ,רציתי ליצור קשר עם ילדים שהגיעו מרקע שונה משלי וחשבתי שזו הזדמנות בשבילי לשנות משהו בחייהם. סיירנו בכמה מחנות פליטים, פגשנו שם כ-200 ילדים, דיברנו אתם וצילמנו אותם ולבסוף בחרנו מתוכם את ה-12 שמופיעים בסרט”.
המאמץ הירדני הממלכתי לקדם את תעשיית הקולנוע הירדני הניב לא רק את הקמתה של “המועצה המלכותית לקולנוע” אלא גם את הקמתו של “מכון ללימודי מקצועות הקולנוע” RED SEA INSTITUTE OF CINEMATIC ARTS (RSICA) בעקבה ב-2008. זהו בית ספר לקולנוע המלמד ומכשיר במאים, תסריטאים ובעלי מקצועות קולנוע שונים (במגמות עריכה, צילום, תפאורה וכיו”ב). במאי 2011 סיים המחזור השני של בוגריו את הלימודים בטקס חגיגי בנוכחות המלכה ראניה . מנהלי מכון זה, כמו גם בכירים במשרד התרבות הירדני מקווים כי בשנים הקרובות יקום דור של קולנוענים ירדנים צעירים אשר יהוו מנוף הן לעידוד היצירה הקולנועית המקורית והן יחשפו את הממלכה ההאשמית לתעשיית הקולנוע העולמית.