לזכרה של אליזבת’ וורנוק פֶרניֶא

רות רודד

ב2 לדצמבר, הלכה לעולמה, פרופסור אמריטה אליזבת’ וורנוק פֶרניֶא, חלוצה בתחום האנתרופולוגיה, לימודי נשים ומגדר באסלאם ובמזרח התיכון, וילדות במזרח התיכון. בי ג’י., כפי שכינוה ידידיה, הפיקה מספר סרטים, כולל שניים על תהליך השלום בין ישראלים לפלסטינים. המוניטין הבינלאומי שלה לא מנע ממנה לסייע לתלמידיה ולחוקרות מכל העולם, עד לזמן האחרון. תחילת עיסוקה של בי. ג’י. פרניא במזרח התיכון היתה כאשר היא התלוותה לבעלה רוברט בעבודת שדה לכפר בדרום עיראק בשנים 1956-1958. רישומיה מעולמן של נשים באיזור זה פורסמו בספר מרתק — אורחי השיח’ — ב1965 (הודפס מחדש ב1969 וב1989). אפילו במרחק של ארבעים שנה, חקוק בזכרוננו, תיאורה של פרניא את הערב בכפר בו התאספו הנשים באחד הבתים לשמוע שיח’ה נושאת דרשה דתית. כמו כן, תיאורה של את העלייה לרגל של נשים שיעיות לכרבלא הוא מרתק ומאיר עד היום. פרניא הייתה בין הראשונות אשר פרסמה קובץ בעריכתה יחד עם באסמה בזירגאן על נשים במזרח התיכון, בתחילת העיסוק המחודש בנושא זה בשנות השבעים של המאה ה20 — נשים מסלמיות מזרח תיכוניות מדברות 1977. כמו-כן, סימנה פרניא כיוון חדש בחקר המזרח התיכון ב2002, בקובץ בעריכתה — לזכור את הילדות במזרח התיכון. מאזלא מעט חוקרות מגדר במזרח התיכון פונות למחקרים על ילדות ונעורים.

פגשתי את אליזבת’ פרניא לראשונה בספטמבר, ‏2002, בעיר מינץ שבגרמניה, בקונגרס העולמי הראשון ללימודי המזרח התיכון. האוירה בכינוס זה לא היתה ידידותית לישראלים, ובחרדת מה, ניגשתי לאשה בעלת המוניטין הבינלאומי, בארוחת בוקר במלון, ופתחתי בשיחה. כאשר היא הזמינה אותי לשבת, הבהרתי לה שאני ישראלית, ואולי יש לה בעיה עם עובדה זו. היא הזכירה שהיא עשתה סרט בישראל, והשיחה נמשכה על הבעיות של ישראל ושל ארה”ב. ראיתי את בי. ג’י. לאחרונה במונטריאל בנובמבר 2007 כאשר הוענק לה פרס מטעם האגודה האמריקנית ללימודי נשים במזרח התיכון שהיא הייתה בין מייסדיה. היא היתה כבר חולה מאד – חלשה בגופה אך עירנית לחלוטין. מסרתי לה שחוקרת צעירה אצלנו בירושלים עובדת על תרבות נוער בקרב פלסטינים, לא מעט בהשראת הכיוון שפרניא קבעה בפניתה לנושא הילדות. “היא יכולה ליצור איתי קשר”, אמרה, ושרבטה את כתובתה החדשה בעט וניר. בי. גי. נשארה נכונה לסייע ולקדם חוקרות אחרות, גם כאשר היא זכתה בכיבודים הרמים של מקצועותיה.