בימינו, מטבע – שטר או מעה – יכול להיות הֵילָך חוקי רק אם הונפק ע”י רשות ממשלתית, הוא נושא עריך (‘5 לירות’, למשל, או אף רק ‘5’),[1] ויש בו התאריך. המסורת האיסלאמית רואה במטבע (sikke), יחד עם התפילה עם שמו של השליט ביום שישי (hutbe), שני סמלי השלטון.[2] גם בארצות לא איסלאמיות משמשים המטבעות והשטרות כלים להבעת לאומיות ונטייות של השלטון. מעות משקפות אפוא לעתים קרובות שינויים הקורים בַמדינה המנפיקה אותן, שינויים מבחינות פוליטיות, כלכליות או חברתיות. למשל, כשנהפכת מדינה מממלכה לרפובליקה, ייעלם דיוקן המלך מן המטבעות שקודם היה מוצג בהם; ובעקבות הפיכה אִסלאמית יפְחֲתו מאפיינים אירופיים ויירבּו סמלים דתיים. עצם ההחלטה הפשוטה בעניין הטבעת תאריך במעה עשויה אף היא לשקף תהליכים כנזכרים לעיל. במיוחד מעניין בַהֶקשר הזה אגן הים התיכון, שסביבו מדינות דו- או תלת-לשוניות בעבר הקרוב או בהווה ושבתרבותן יש לעיתים קרובות עירוב של מסורות דתיות עם תפישות מערביות.
רוב המעות עשויות מתכת, שטוחות ועגולות, ומוכָּרים יוצאים מן הכלל. (בשטרות-כסף, העשויים מנייר או בימינו גם מפולימר, לא נדון כאן.) כאמור לעיל, מקובל בעולם לטבוע במעות-מתכת ולהדפיס על מעות-נייר את תאריך ההנפקה. לפעמים אומנם שונה תאריך זה ממועד ההנפקה בפועל, אבל לא בכך ענייננו: התארוּך מעניין אותנו כתופעה חברתית-פוליטית. נתרכז כאן במטבעות אגן הים התיכון ונרחיק גם עד איראן, גם משום שבמטבעות האיזור הגדול הזה נפוצים, מלבד התאריך לפי הלוח (calendar) הכללי (‘הנוצרי’, בימינו למעשה הגרגוריאני), גם לוחות מסורתיים או בעלי רקע דתי. הלוחות שיוזכרו הם אפוא:
(1) הלוח הכללי (הגרגוריאני);
(2) הלוח ההִיגְ’רִי הירֵחי, שהוא הלוח האסלאמי הנפוץ;
(3) הלוח ההיג’רי השִמְשי האיראני;
(4) הלוח האסלאמי שאינו היג’רי ושהונהג בלוב בסביבות שנת 1980;
(5) הלוח הממלכתי האיראני שאינו היג’רי ואף אינו אסלאמי ושהתקיים רק בשנים 1976–1978; (6) הלוח העות’מאני הכלכלי-פיסקאלי (מַאלי בתורכית) המכונה גם רוּמי (יווני או יווני-ביזנטי), ושאפשר לכנותו כהיג’רי-לכאורה; ולבסוף –
(7) הלוח העברי.
למידע על הלוחות, שאולי לא הכול בקיאים בהם, ראו הנספח.
בפני הרשויות המנפיקות מטבעות בָאיזור שאנו דנים בו עומדות כמה החלטות בנוגע לתאריכים שיירָאו במטבעות:
[1] נטבעו גם מטבעות ללא ציון עריך בכלל, ולא רק ע”י הרומאים בשעתו. למשל, ע”י האימפריה העות’מאנית בימי השׂולטן עבדול המיד בסוף המאה התשע-עשרה (M. Fatih Beyazit et al., Ottoman Empire Coins, 1839–1918, Istanbul 2011 ).
[2] Şevket Pamuk, A Monetary History of the OttomanEmpire,CambridgeUniversity Press, 2000; pp. 5 & 16. כתיב המונחים הוא לפי התורכית. בערבית – سكة وخطبة.