דרור זאבי: הפחד של מורסי, האכזבה של ארדואן

מדיניותה המזרח תיכונית של טורקיה חדשה יחסית. אחרי שנים רבות של רתיעה וחשדנות הדדית החליטה האליטה הפוליטית בטורקיה לפני מספר שנים להשקיע מאמץ כלכלי ופוליטי מיוחד בקידום הקשרים עם העולם הערבי. בעקבות ההחלטה הוגברו ההשקעות המסחריות והכלכליות בעולם הערבי כולו. חברות טורקיות חיפשו נפט בעיראק, בנו כבישים, בתים ושדות תעופה בסוריה, מכרו אוניות ללבנון, זיקקו נפט שיובא מסעודיה והקימו מפעלי טקסטיל במצרים.

הון עתק הושקע בפעילות הזאת ולצידו גם חשיבה פוליטית דינמית. טורקיה ראתה עצמה במידה רבה של צדק כדגם של מדינה אסלאמית מתקדמת, פורצת דרך מבחינה כלכלית ותעשייתית,ובעלת תשתיות ושירותים ברמה בינלאומית. יתר על כן, בהיותה שילוב נדיר של מפלגת שלטון מסורתית אסלאמית ומערכת דמוקרטית האמינו ראשיה כי במהרה יהפכו את המודל הטורקי לדגם שכל מדינות ערב יחקו, וטורקיה תדריך אל העולם הערבי בתהליך הנקרא דמוקרטיזציה.

האביב הערבי שפרץ זמן קצר לאחר מכן העמיד את כל התכניות הללו בסימן שאלה, אולם ההנהגה הטורקית הניחה שהאירועים יסתיימו תוך זמן קצר. הערכתם האופטימית הייתה שבמהרה יבינו המנהיגים הערביים שהדרך היחידה הפתוחה בפניהם היא דרך הדמוקרטיזציה, תפקידה הפוליטי של טורקיה יהיה אז חיוני עוד יותר, והשקעותיה הכלכליות יישאו פרי מרשים. בימים הראשונים של המרי האזרחי בסוריה הגיע לדמשק שר החוץ הטורקי, דאווטאולו, ובמשך כמה שעות הסביר לבשאר אסד בסבלנות ובפירוט את הצעדים הנדרשים כדי להביא לדמוקרטיזציה של המדינה. בשאר הנהן בנימוס והבטיח ליישם את התכנית כלשונה, ולמחרת יצאו כוחותיו כמתוכנן להרוג במפגינים השלווים בדרעא.

גם אחרי האכזבה הזאת המשיכה ההנהגה הטורקית לשמור על אופטימיות. המהומות יחלפו בקרוב, העריכו באנקרה, ורוח הדמוקרטיה האסלאמית תשרור באזור כולו, ואז אפשר יהיה לקטוף את פירות ההשקעה. ההמונים הערבים הרי מעריצים את טורקיה כמודל, והערכתם לראש הממשלה ארדואן עלתה מאד לאחר העמידה האיתנה שלו מול ישראל. טורקיה תהיה זו שתבנה מחדש את התשתיות ותפתח את כלכלתן של המדינות הערביות.

אולם ככל שעובר הזמן מבינים בבירה הטורקית שהשקעות העבר כבר ירדו לטמיון, וצריך להחליט אם, כמאמר האמריקאים, ראוי להשליך כסף טוב אחרי כסף רע. ממשלתו השיעית של אל-מאלכי בעיראק הודיעה שהיא פוסלת את הטורקים מהשתתפות במכרזים, והחלה לנהל מדיניות אנטי-טורקית מובהקת. בהנהגה הסורית הפכו הטורקים לאויב של ממש ואילו המורדים, הנתמכים בידי טורקיה, מפוצלים ומנותקים זה מזה. מעבר לכך מאבקם ייקח עוד זמן רב ועוצמתה הכלכלית של סוריה הידלדלה במאוד. גם לוב, שהייתה במשך תקופה ארוכה מוקד השקעות, מתקשה בבניית מדינה וחברה, וההשקעות הטורקיות בה מוטלות בספק.

כואב במיוחד הסיפור המצרי. המדינה הערבית הגדולה ביותר שטורקיה ראתה בה חצר אחורית ומערכת משלימה לכלכלתה, עברה לכאורה את המהפכה במהירות ובשלמות. בחירות דמוקרטיות התנהלו בה, ומפלגת האחים המוסלמים, שההנהגה הטורקית קיוותה למצוא בה אחות לתכניותיה הפוליטיות, הגיעה לכס הנשיאות. סוף סוף, האמינו הטורקים, יש להם הזדמנות לסייע למדינה מוסלמית קרובה לאמץ את דרכי הפעולה הכמו-דמוקרטיות ובעיקר את הדינמיות הכלכלית של טורקיה. בתקופה הקצרה שעברה מאז הבחירות במצרים הספיקו הטורקים להשקיע מיליארדים בכלכלה המצרית, ולחתום על הסכמים כלכליים אדירי היקף בתקווה לקצור רווחים תוך זמן קצר.

עתה מתברר שהתקוות היו מוקדמות מדי. המהפכה במצרים מצויה עדיין בראשיתה. הנשיא מתנודד על כסאו, וחמור מכל, הכלכלה הולכת מדחי אל דחי. כמו ההשקעות הקטאריות, הסעודיות ואחרות, גם ההשקעות הטורקיות ירדו לטמיון. חמור מכך, הולך ומתברר שאין ביקוש למודל הטורקי. עבור האחים המוסלמים הוא חלבי מדי והרחוב האסלאמיסטי במצרים דוחה מכל וכל את האפשרות של הפרדה בין המדינה לבין הדת, ואילו המפגינים בכיכרות נרתעים דווקא מן התמיכה הטורקית במשטרו של מורסי.

אנקרה לומדת בימים אלה בדרך הקשה שמהפכות הן עניין לשנים רבות, ושניצחונן של מפלגות אסלאמיות מתונות השואפות ללמוד מן הניסיון הטורקי אינו מובטח בשום מקרה.

מתוך האתר אפשר לחשוב